טיפול בפסוריאזיס

פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית, בה העור הופך דלקתי, ויוצר אזורים אדומים, מעובים, עם קשקשים כסופים. הנגעים שכיחים בד"כ על הקרקפת, המרפקים, הברכיים והגב התחתון.

בחלק מהמקרים, הפסוריאזיס כל-כך קלה, שאנשים כלל לא יודעים שחלו בה. מצד שני, פסוריאזיס חמורה יכולה לכסות שטחים גדולים של הגוף.

פסוריאזיס אינה מועברת מאדם אחד לשני, למרות שהיא מופיעה יותר אצל אנשים שבני משפחתם חולים בה. בארה"ב שניים מכל אלף איש חולים בפסוריאזיס (4-5 מיליון איש) וכ- 150,000 מקרים חדשים מופיעים כל שנה.

מה גורם לפסוריאזיס?

הגורם לפסוריאזיס אינו ידוע. עם זאת, תגליות אחרונות מצביעות על תפקידה של מערכת החיסון במחלה.עקב גירוי קבוע העור גדל ומתחלף במהירות רבה מדי, כל 3-4 ימים במקום כל 30 יום .

לעיתים קרובות מופיעים כתמים חדשים לאחר שהעור נחתך, השתפשף , גורד או נכווה בשמש. פסוריאזיס יכולה להתלקח גם ע"י דלקות, כגון דלקת גרון חיידקית, וע"י תרופות מסוימות וע"י טראומה נפשית או גופנית למי שיש נטיה לכך.

התלקחויות קורות לרוב בחורף ופחות בקיץ.

איך מתבטאת המחלה?

פסוריאזיס מופיעה בצורות שונות. כל אחת שונה בחומרה, במשך, במיקום, ובצורה של הקשקשים. הצורה הנפוצה ביותר מתחילה בבליטות אדומות קטנות, שגדלות בהדרגה, ובהמשך נוצרים קשקשים. בעוד הקשקשים העליונים נושרים בקלות, קשקשים שמתחת לפני השטח נצמדים יחד. כשמסירים אותם, העור הרך שנחשף מדמם. אז אותם אזורים אדומים קטנים גדלים יותר, ולפעמים הופכים די נרחבים. קיימות מספר צורות אופייניות למחלה:

הפסוריאזיס השכיחה:

האזורים בהם פסוריאזיס הכי שכיחה הם מרפקים, ברכיים, מפשעות ואברי-מין, זרועות, רגליים, כפות ידיים ורגליים, קרקפת ופנים, קפלי עור וציפורניים. לעיתים קרובות הנגעים יופיעו באותו מקום בשני הצדדים של הגוף.

כשציפורניים נגועות בפסוריאזיס מופיעים עליהן שקעים קטנטנים ושינויי צבע. ציפורניים אלה עלולות להיחלש, להתעבות או להישבר, וקשה לטפל בהן.

פסוריאזיס "הפוכה":

מופיעה בבתי השחי, מתחת לשדיים, ובקפלי עור סביב המפשעות, הישבן, ואברי המין.

פסוריאסיס טיפתית:

מופיעה בד"כ בילדים ובמבוגרים צעירים. לעיתים קרובות היא מופיעה אחרי דלקת גרון, בצורה של הרבה נקודות קטנות אדומות, דמויות-טיפה ומקושקשות, המופיעות על העור. לעיתים קרובות הן נעלמות מעצמן כעבור מספר שבועות או חודשים.

פסוריאזיס עם מעורבות של הפרקים:

עד 30% מהאנשים עם פסוריאזיס סובלים מכאבי פרקים, ו- 5-10% עלולים לסבול ממגבלה תפקודית עקב דלקת פרקים במפרקים שונים. בחלק מהחולים, דלקת הפרקים חמורה יותר כשהמחלה בעור מאד קשה. לפעמים דלקת הפרקים משתפרת כאשר מצב העור של החולה משתפר.

איך נעשית האבחנה?

ניתן לאבחן פסוריאזיס ע"י בדיקת העור, הציפורניים, והקרקפת.

אם יש ספק באבחנה, ניתן להיעזר בביופסיה מהעור.

מהו הטיפול?

מטרת הטיפול היא להקטין את הדלקת ולמנוע את קילוף העור. הטיפול מבוסס על מצבו הבריאותי של המטופל, גילו, אורח החיים שלו, וחומרת הפסוריאזיס. יתכן שיידרשו סוגים שונים של טיפולים.

קרמים ותחליבי לחות מחלישים את הקשקשים, ומפחיתים את תחושת הגרד.

תפריטי מזון מיוחדים לא נמצאו מוצלחים בטיפול בפסוריאזיס, פרט למקרים בודדים.

קיימות תרופות למריחה על העור המכילות מרכיבים סטרואידלים, ויטמין D סינתטי, זפת, או אנטרלין. ניתן להשתמש בהן בשילוב עם אור שמש טבעי ואור אולטרה-סגול. הצורות החמורות ביותר של פסוריאזיס יכולות לדרוש טיפול תרופתי דרך הפה, עם או בלי טיפול באור.

חשיפה לאור השמש עוזרת לרוב האנשים עם פסוריאזיס אך יש להשתמש בה בזהירות.

פסוריאזיס יכולה לפגוע גם בקרקפת . הטיפול בפסוריאזיס של הקרקפת תלוי במידת החומרה של המחלה, באורך השיער, ובאורח החיים של המטופל. מגוון של סוגי שמפו, שמנים, תמיסות, וספריי, עם או בלי מרשם רופא, קיימים בשוק. רובם מכילים זפת או סטרואידים. המטופל חייב לשים לב שלא לשפשף בחוזקה ולשרוט את העור.

נפרט בקצרה מעט על תרופות אילו:

סטרואידים:

בחולים רבים, קרמים, משחות ותחליבים של סטרואידים יכולים להעלים את הנגעים מהעור באופן זמני, ולהביא לשליטה במצב. יש להשתמש בתכשירים חלשים יותר באזורים רגישים יותר של הגוף, כגון אברי המין, המפשעות והפנים. בד"כ יידרשו תכשירים חזקים יותר כדי לשלוט בנגעים בקרקפת, במרפקים, בברכיים, בכפות הידיים והרגליים, ובחלקים ממרכז הגוף. יש להשתמש בהם בזהירות ולפי הוראות רופא העור.

תופעות לוואי של תכשירים אילו כוללות את הפיכת העור לדק יותר, התרחבות כלי דם, היווצרות חבורות, ושינויים בצבע העור. הפסקה פתאומית של התרופות הללו עלולה להביא להתלקחות של המחלה.

לאחר חודשים רבים של טיפול, הפסוריאזיס עלולה להפוך עמידה לתכשירי הסטרואידים.

אנטרלין:

תרופה שפועלת היטב על נגעים עבים וקשים לטיפול. היא עלולה לגרום לגירוי, ולצביעה זמנית של העור והבגדים. תכשירים ושיטות טיפול חדשים יותר הפחיתו את תופעות הלוואי הללו.

ויטמין D:

ויטמין D סינתטי, קלציפוטריול, ניתן כיום עם מרשם רופא. הוא יעיל לאותם חולים עם פסוריאזיס ממוקם, וניתן להשתמש בו בשילוב עם טיפולים אחרים. יש להשתמש בכמויות מוגבלות כדי למנוע תופעות לוואי.

יש לציין שויטמין D רגיל, שניתן לקנות בבית מרקחת או בחנות למוצרי בריאות וטבע, הוא חסר כל ערך בטיפול בפסוריאזיס.

רטינואידים מקומיים:

ג´לים המכילים ויטמין A וניתנים עפ"י מרשם. ניתן להשתמש בהם לבד או בשילוב עם סטרואידים מקומיים, לטיפול בפסוריאזיס מקומי.

לנשים בהיריון או שמתכננות להרות אסור להשתמש ברטינואידים מקומיים.

זפת:

במשך יותר ממאה שנה שימשה הזפת כטיפול לפסוריאזיס. המוצרים של היום הם משופרים בהרבה, ופחות מלכלכים. עבור אזורים קשים ניתן להשתמש בתכשירים חזקים יותר עם זפת, הניתנים עם מרשם רופא.

טיפול "גקרמן":

טיפול זה נקרא על שמו של רופא עור, שדיווח עליו לראשונה ב- 1925. זהו שילוב של מריחת זפת וחשיפה לאור אולטרה-סגול, המשמש חולים עם פסוריאזיס חמורה. הטיפול מבוצע באופן יומיומי במרכזים מיוחדים. משך החשיפה לאור אולטרה-סגול משתנה לפי סוג הפסוריאזיס ורגישות העור של המטופל.

טיפול בפוטותרפיה

אור שמש ואור אולטרה-סגול מאטים את הצמיחה המהירה של תאי עור. למרות שאור שמש ואור אולטרה-סגול עלולים לגרום לקמטים, נזק לעיניים, וסרטן עור, הטיפול באור הוא בטוח ויעיל אם הוא מבוצע תחת השגחת רופא.

PUVA:

כשהפסוריאזיס לא מגיבה לטיפולים אחרים או כאשר היא מפושטת, PUVA יעיל ב- 85-90% מהמקרים. שם הטיפול מקורו ב "Psoralen + UVA", כלומר: "פסורלן" + קרינה אולטרה-סגולה מסוג A. החולים מקבלים תרופה בשם פסורלן, ואז נחשפים לכמות מדודה של צורה מיוחדת של אור אולטרה-סגול (UVA).

דרושים 25 טיפולים בקירוב, במשך תקופה של 2-3 חודשים, לפני שהנגעים נעלמים. בד"כ נדרשים כ- 30-40 טיפולים בשנה כדי לשמור את הפסוריאזיס תחת שליטה.

כיוון שפסורלן נשאר בעדשת העין, המטופלים חייבים לחבוש משקפיים החוסמים UVA (קרינה אולטרה-סגולה מסוג A) כאשר הם נחשפים לאור השמש, מרגע החשיפה לפסורלן ועד לשקיעת השמש באותו יום.

טיפול ב- PUVA במשך תקופה ארוכה מגביר את הסיכון להזדקנות העור, להופעת נמשים, ולסרטן עור. לכן מחייב הטיפול זהירות רבה.

כיום, עקב תופעות הלואי, פחת עד מאד השימוש בטיפול זה והוא שמור בעיקר לצורה מקומית, בה נמרחת תמיסת הפסורלן על פני האור הנגוע, טרם החשיפה לאור העל סגולי, ללא מתן טבליות.

אור על סגולי B צר טווח:

נמצא שהשימוש באור על סגולי B צר טווח, נושא את אותן היתרונות של הטיפול ב-PUVA  אך עם הרבה פחות תופעות לוואי ולפיכך זהו היום הטיפול המקובל בעולם. הטיפולים הניתנים בתוך תא סגור .דרושים לרוב כעשרים שלושים טיפולים להשגת תוצאה .

לייזר או אור ממוקד:

 מדובר בלייזר  או אור ממוקד  בטווח הקרינה האולטרה סגולה.  היתרון היחיד על פני פוטותרפיה קונבנציונלית הינו בכך כי טיפול זה גם בטוח יותר מעצם היותו מוגבל רק לנגעים ולא לעור הבריא.

סוג אחר של לייזר שנמצא אף הוא יעיל במחלה הינו לייזר הנקרא לייזר צבע הבזקי אשר נועד במקור  לטיפול בכתמי לידה המכילים כלי דם.  עיקר יעילותו בפסוריאזיס של כפות ידיים ורגליים, כטיפול בפני עצמו או בשילוב טיפולים נוספים.

מתוטרקסט (methotrexate):

תרופה נגד סרטן הניתנת דרך הפה, ויכולה לגרום להיעלמות דרמטית של הפסוריאזיס לאחר שטיפולים אחרים נכשלו. כיוון שהיא עלולה לגרום לתופעות לוואי, בעיקר מחלות כבד, יש לבצע בדיקות דם סדירות במהלך הטיפול.

רטינואידים הניתנים דרך הפה:

תרופות המכילות נגזרות סינתטיות של ויטמין A הניתנות עפ"י מרשם רופא. הן יכולות להינתן לבד או בשילוב עם אור אולטרה-סגול למקרים קשים של פסוריאזיס. תופעות לוואי כוללות יובש של העור, השפתיים והעיניים, עליית רמות שומנים בדם, ויצירת זיזי עצם קטנטנים ( בטיפול ממושך במיוחד) .  הרטינואידים אסורים לשימוש ע"י נשים בהריון או נשים בגיל הפוריות המתכננות להרות במהלך הטיפול או תוך שלוש שנים מסיומו, כי עלולים להיגרם מומים מולדים. דרוש מעקב קפדני אחר הטיפול, הכולל בדיקות דם סדירות.

ציקלוספורין:

תרופה זו מדכאת את מערכת החיסון, וניתנת בד"כ למושתלי איברים (כבד, כליות) למניעת דחייה של האיברים המושתלים. היא משמשת כטיפול בפסוריאזיס מפושטת כאשר שאר הטיפולים נכשלו. בגלל השפעות אפשריות על הכליות ועל לחץ הדם, דרוש מעקב רפואי צמוד ובדיקות דם סדירות.

תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס 

בעשור  האחרון  פותחה  קבוצה  חדשה  של תרופות  המתאימות ב לחולים  עם פסוריאזיס  קשה מפושטת  ברוב חלקי הגוף  שלא  הגיבו לטיפולים אחרים.

התרופות ה"ביולוגיות"  חוסמות  באופן  עקיף  או ישיר פעילותם של גורמי דלקת שונים 

 ( לימפוציטים, או ציטוקינים שונים ).  מאחר  שנראה  מנגנון  עיקרי  ביצירת  הפסוריאזיס  הוא  התפתחות תגובה  דלקתית  כנגד תאי האפידרמיס  הרי הפרעה לתהליך  הדלקתי  תקל  על סימני  המחלה.

בניגוד  לתרופות  אשר פורטו למעלה  כמו  מתוטרקסאט  או  ציקלוספורין שמדכאות את כל תאי מערכת החיסון, לתרופות  האנטי דלקתיות החדשות  יש  תגובה  בררנית  יותר  ופחות תופעות לוואי.

חיסרון  של  התרופות  הביולוגיות  הוא  הגברת  הרגישות  להתפתחות  זיהומים. אנשים  עם  שחפת רדומה,  אי ספיקת לב,  או מחלות קשות  צריכים  בדרך כלל להימנע  משימוש  בתרופות אלו. חיסרון נוסף  הוא  שרוב  התרופות  ה"ביולוגיות"  ניתנות  בזריקה  לשריר אחת לשבוע  או  בעירוי תוך  וורידי.  השפעתן של תרופות אילו, כמו גם יתר הטיפולים שפורטו, היא זמנית  בלבד.

אמביב Amevive:  הייתה  התרופה  ה"ביולגית"  הראשונה  שאושרה  לטיפול בפסוריאזיס  בינונית עד  קשה. היום היא  ניתנת  בזריקה  לשריר  פעם לשבוע  למשך  12  שבועות. תופעות לוואי  כוללות  כאבי  ראש,  גרד, כאבי  גרון, סחרחורת, בחילות, וכאבי שרירים.  התרופה  אסורה לשימוש  בנשים מניקות,בילדים,  בקשישים ובאנשים עם  נטייה לזיהומים.

אנברל Enbrel:  ניתנת להזרקה על ידי  החולה  עצמו  מתחת לעור. שימוש  מקובל  -  פעמיים לשבוע  ל  3 חודשים. תופעות לוואי  אפשריות:  גירוי  של העור ופריחות. במקרים נדירים יכולה  לגרום  להתפרצות והחרפה  של  סקלרוזיס  מערכתית .

רפטיבה  Raptive:  ניתנה  בזריקה תת עורית  פעם לשבוע . - אינה נמצאת עוד בשימוש עקב תופעות לוואי קשות.

רמיקאד  Remicade:  ניתנת  רק בעירוי  תוך וורידי  במרפאת הרופא.

לסיכום

הטיפולים שהוזכרו לעיל, לבד או בשילובים, יכולים להעלים או לשפר באופן משמעותי את הפסוריאזיס ברוב המקרים, אך אף אחד מהטיפולים הללו  עדין אינו מרפא את המחלה לגמרי.

האמור לעיל מהווה מידע חלקי  וכללי בלבד ואינו מחליף הבדיקה הרפואית והייעוץ הפרטני הנדרשים לפני כל טיפול