שיוף פנים בלייזר

למרות ששיוף העור (Skin Resurfacing) בעזרת מכשירי לייזר עדיין נחשב כסטנדרט המקובל ביותר להצערת העור (Skin Rejuvenation),  והינו הליך מבוקר יותר מקילוף פנים כימי עמוק,  הרי פעולה זו כרוכה בזמן החלמה ממושך, באדמומיות בולטת ובאפשרות של היפופיגמנטציה מאוחרת. בנוסף, הפעולה מכאיבה ודורשת אלחוש מקומי.

בחיפוש דרכים חדשות שיביאו לשיפור ושינוי במבנה הקולגן אבל ימנעו תופעות לוואי, פנו חוקרים לטכנולוגיות לא-פולשניות כמו לייזרים בתחום האינפרה-אדום (1064, 1320,  1450 נ"מ ), האור הנראה (  585 נ"מ ) ומקורות אור רב-עוצמה (Intense Pulsed Light). הללו הינם בטוחים למדי, אך הם יעילים משמעותית פחות בהשוואה ללייזרים משייפים. הם  היוו חלק מתפיסה טיפולית הטוענת שניתן לייצר קולגן חדש ולהעלים קמטים גם ללא קילוף ופגיעה חיצונית בעור. נדרשים בין 4-6 טיפולים בהפרש חודש ביניהם. אולם, הדעה הרווחת כיום, היא כי אין ספק ששיטה זו יעילה בהעלמת כלי דם קטנים ונגעים פיגמנטרים, אך הרבה פחות לקמטים.

על מנת לגשר על הפער , מבחינת היעילות  ותופעות הלוואי,  בין לייזרים פולשניים לאלה שלא פולשניים, הציגו מיינשטיין ושות' בשנת 2003 טכנולוגיה חדשה הנקראת Fractional photothermolysis. הטכנולוגיה המקורית  תוארה בשימוש  בלייזר לא-פולשני באורך גל של 1,550 נונמטר (אינפרה אדום). קרני הלייזר העברו  בעזרת עדשה מיוחדת אל רקמת העור ופגעו  ברקמת העור באופן חלקי (fractional) בלבד, בצורת רשת צפופה. הפגיעה בעור גורמת לפצעים מיקרוסקופיים (תת-עוריים) תרמיים זעירים. פצעים תרמיים מזעריים אלה יוצרים "פקקים" דרמו-אפידרמליים (בקוטר של כ-70 מיקרון ובעומק של כ-100 מיקרון בצפיפות של כ-2000 פקקים לסמ"ר) הנפלטים תוך שבועיים אל שטח פני העור כשבמקומם נוצרת רקמה חדשה. כיון שאין נזק לכל שטח רקמת העור אין גם תופעות לוואי משמעותיות כפי שנראה לאחר טיפול עם לייזר או קילוף כימי לעור כולו. נוצרת אדמומית קלה (בדומה לכווית שמש, לעיתים עם גוון ברונזה) אשר חולפת בתוך מספר ימים ללא שארית. הפגיעה החלקית בעור מאפשרת לתאי העור שלא נפגעו לבנות ולחדש את התאים התת-עוריים הפגועים בקצב מהיר יותר, כאמור ללא תופעות לוואי משמעותיות. אולם, ע"מ להשיג שיפור משמעותי נדרשים מספר טיפולים, בנוסף לכך נדרש אלחוש מקומי. כמו בכל פעולה אסתטית, נדרשת בחירה קפדנית של המטופלים. התוצאות הקליניות מצביעות על תוצאות יפות בהצערת העור, שיפור צלקות לאחר אקנה וכדומה.

פריצת דרך נוספת בתחום זה הייתה כי הסתבר שניתן להשתמש באורכי גל "משייפים" (אבלטיבים) של מכשירי לייזר מסוג CO2 או ארביום (Erbium), אשר שימשו לשיוף ה"קלאסי" באותו העיקרון של Fractional Ablative Skin Resurfacing. הטכנולוגיה של שימוש בלייזרים משייפים אילו (ארביום באורך גל של 2,940 ננומטר ודו תחמוצת הפחמן באורך גל של 10,600 ננומטר), מביאה לכך שיש שיוף "רשתי" של רקמת העור, תוך אידוי האפידרמיס ויצירת נזק תרמי בדרמיס. עומק החדירה הוא לרוב עד 120 מיקרון (מותנה במספר הפולסים העוקבים על העור באותו אזור וקוטר כל חור הינו כ-50 מיקרון. הצפיפות ניתנת לשינוי) נמצא  שהשימוש בלייזרים אלו יעיל יותר מאשר השימוש בלייזרים "לא משייפים" מן הדור הראשון. גם כאן, כוללות תופעות הלוואי אדמומיות, תחושת צריבה וחוסר נוחות הנעלמים תוך מספר ימים.

התפתחות נוספת  הינו השימוש בגלי רדיו , במקום בלייזר, ע"מ לבצע שיוף חלקי של העור.

לסיכום: טכנולוגיית השיוף החלקי הינה אופציה קלינית טיפולית יעילה ומעוטת תופעות לוואי המאפיינות לייזרים פולשניים וקילוף כימי עמוק, משלימה את היעילות המוגבלת שיש ללייזרים לא-פולשניים ויש לשקלה כטיפול לעור המזדקן  (Photoaging), לקמטים, לצלקות אקנה ולהתוויות דומות.

 האמור לעיל מהווה מידע חלקי וכללי בלבד ואינו מחליף הבדיקה הרפואית והייעוץ הפרטני הנדרשים לפני כל טיפול